שיר חדשה שלי.

קלריס חרבון. ©.

״לנשום.
לחפש חמצן,
להקיא את הרעלים,
להתחבר לבלון,
ולעוף
אל עבר הנשימה
אל עבר השאיפה,
לנשום.
לא לפחוד
למרות בועת האוויר,
שחנקה,
את הדמעות,
ועצרה את הנשיפה
מלהיכנס החוצה ממך.
להתחפש,
ולחפש,
לא לברוח.
לנשום
אל תוך הרחם,
ולייחל
לחיים,
שיימלאו
את ריאותייך,
לרחם,
על כאבייך,
ולהתיר את הסבך
בשחלותייך,
לפרום את הקשר,
שהטביע את עוגנך,
שהאפיל על יגונך,
שחתם את הגולל
על מראית הירח,
שהשתקפה לך
אי – שם
מתחתית הבאר,
שם הושארת,
עם הדלי,
שממנו שתו כולן/ם,
הרוו את צמאונן/ם,
רוו נחת,
שאבו את כולך,
והותירו אותך,
עם חבל הדלי,
כרוך סביב עינייך,
מיותמת מאונך שלך,
משוועת למיים,
להרוות את הצמא שלך,
להיוותר ללא מחנק.
לנשום.
לא להרפות.
לחיות.
לטבוע,
הישר אל חליפת הצלילה,
אל גלגל ההצלה,
אל האי הבודד
של האפשר.״