קלריס חרבון. פורסם בהכיוון מזרח 18, 2009.

״מרגישה סוג ז'

למעשה לא מרגישה סוג בכלל

לא שייכת לכלום

מרגישה זרה ומנוכרת במקום הנוראי הזה

ארץ זבת חלב ודבש

לא לבנה מדי

לא שחורה מדי

חומה

 

אבא שלי,

אבא שלי,

איש גא, חזק, כביר, גדול וכל יכול,

אבא שלי,

שפוף, מושפל, עבד, פועל, עצוב, מסורס,

הוי ארץ זבת חלב ודבש,

אוי, זבת דם של אבי,

אבי שהעלה את כולנו עולה למזבח התקומה

וחזה בנפול אונו שלו

ואת אלוהים לא מנעת העקידה

אבא שלי,

עמד בניסיון

אבא שלי,

המושיע והתליין שלי

האיש הזה

השפוף

אני אזדקף במקומך פפה שלי,

בשבילך

 

והבטון הזה של ילדותי,

אוי, אמא שלי, הורתי

הבטון של השיכון,

שאליו הוכנסת,

המכלאה של חייך,

הכאב הבלתי פוסק בעצמותייך,

אוי אמא שלי, מורתי,

אי שם במחוזות נשכחים

של נשיות אחרת,

אל מדבריות של רולים בשיער ובישולים

שהפיחו ריח בבטון של השיכון

ריח של אישה שאמרו לה לשתוק

וריח זה של עבר אחר

חדר אל גופי וממאן להרפות

עוגן עמוק בנשמתי

התלושה

 

ואני לא יודעת מה לעשות

לשבת על הגדר

לאטום אוזני, לעצום עיניי

להיאלם בדממה של השתקה והכחשה

או לדבר, לזעוק

פשעתם, אחיי בני עדות אשכנז

בני המערב, ערש האור

הרס השחור שלי

חמסתם, גנבתם, אנסתם את תומתם של הוריי

גנבתם לי את הגאווה

פדינו בה תלושי מזון

שילמנו בה את שכר הדירה הציבורית שבה כלאתם אותנו

קנינו בה קמח למופליטה

כדי שנוכל לארח אתכם במימונה

כדי שתוכלו לומר עלינו שאנחנו חמים ויודעים לארח

במקומה קיבלנו בושה, נחיתות, קיפוח

אלה המעות אותן נוריש הלאה

שם בכלא באר –שבע

במרכזי היום למכורים ובמעונות הנעולים לילדים העבריינים שלנו

הילדים הלא נורמטיביים שלנו

כוס אמא שלכם, חפשו חום בערבות הכפור של האימא הפולנייה שלכם

לי אין חום בשבילכם

אבל אני זוכרת

אני לא שוכחת

אני מוכנה לשלם את המחיר של להיזרק מכל מוסד

של להיות "מיליטנטית" ורדיקאלית

אתם מתים מפחד, משקשקים

שניקח לכם את מה שגנבתם לאור היום

את מה שגזלתם ממני, את העבר, ההווה והעתיד שלי

את השפה שלי, את כיבוד אם ואב

הזהות שלי, אני

אני לא סולחת לכם

עדיין לא

תביטו במראה ותגלו כמה אתם מכוערים

חמדנים שכמותכם, איך הובלתם אותנו כצאן לטבח

לגזזת, לעוני, לסמים, לתלות, לפינוי מהבתים שלנו

לשואה שלנו היהודים – הערבים

גרמתם לנו לעזוב את מרוקו שלנו

ואני רוצה לצעוק: "מלך מרוקו, אולי עכשיו תיקח אותנו בחזרה"

הצל אותנו

לקחתם לנו את הבית היחיד שבו יכולנו להרגיש שייכים

הלעטתם אותנו בציונות, בכיבוש

ומבלי שנתנגד

עטפתם אותנו בארעיות קבועה של כלום

ניצחיות של קיבעון וחידלון

תפסיקו כבר מכחישי שואה שכמותכם

מתי גם לסבתא שלי יהיה מספר על היד?״

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s